להציל את הזיכרונות

לרגע אחד הוא לא חשב שזה יכול לקרות, זה אפילו לא עבר לו בראש.

יום חדש התחיל ואז נשמעה אזעקה. הם כבר רגילים במשפחה שלו. שנים שהם גרים באשדוד, אבל הפעם התכיפות והעוצמה היו שונות.

כל בני המשפחה יצאו מהחדרים בהם שהו והתרכזו בחדר המדרגות המקשר בין הקומות בבית. כשהיה נראה להם שחלפו 10 דקות הם חזרו לשגרה. בכור הלך לכיוון המטבח, שרה ניגשה לארון והוציאה מכסה של סיר.

לפתע נשמע רעש נוראי. חוסר וודאות, אבק שמילא את הבית, פחד ואז שקט. הכל עניין של שניות. כולם הוטחו לרצפה בעקבות ההדף, כל אחד בקרבת המקום בו שהה.

בכור הוא אדם מבוגר, בן 75. כשהוא מתעשת הוא מוצא את עצמו חבול על הרצפה. הוא קם ומתחיל לחפש את שרה אשתו, את הילדות והנכדים. הוא שומע צעקות ולרגע חוזרים אליו המראות שהוא מנסה שנים להדחיק. הזיכרונות ממלחמת יום הכיפורים שממנה חזר הלום קרב.

שרה אישתו שוכבת על הרצפה עם חתך בראש. ביתו הבכורה צועקת, כי היא לא מוצאת את הילדים שלה. הוא מחליט לצאת מהבית כדי לראות מה באמת קרה. התמונה שנגלית לעיניו מחרידה. הבית הרוס. הוא ניגש אל מפקד כוחות ההצלה בשטח ומבקש ממנו שיעזור לו למצוא את הנכדים שלו ומסתבר שהשכנים כבר לקחו אותם אליהם. למזלו, כל בני המשפחה חיים. הם אמנם נפצעו, אבל לא נמצאים בסכנה כלשהי ומטפלים בהם.

הוא מבקש להיכנס שוב לבית. הוא חייב. המחשב הנייד שלו נמצא ליד המקום שבו נפל והוא צריך להגיע אליו. במחשב הנייד נמצאים סיפורי החיים שהוא כותב כבר שנים ותמונות של מייסדי היישוב בו נולד. לאחר דין ודברים הוא מקבל אישור, נכנס לכמה דקות, אוסף את המחשב ויוצא שוב החוצה.

הוא מסתכל על הבית ומבין שעשרים וחמש שנות מגורים בבית נקטעו בשניה על ידי פגיעה ישירה של טיל שלא יורט ע"י 'כיפת ברזל'.

בתוך הבית שנפגע מרקטה באשדוד. צילום: תיעוד מבצעי כבאות והצלה

אני מתקשרת אליו במקרה כמה ימים אח"כ, כדי לוודא שהוא ובני משפחתו בסדר ונדהמת ממה שהוא מספר לי. מיד אחרי האירוע הם פונו לבדיקות בבית החולים ואז הועברו לבית מלון. מס' ימים אחר כך העבירו אותם לדירה שכורה. הם נעים בין המקומות פגועים פיזית ונפשית, עם הבגדים שלגופם, ללא חפצים ובעיקר ללא זיכרונות. רק אלו שנמצאים על המחשב הנייד.

אני יודעת כמה קשה הוא עבד ועדיין עובד על ספר הנצחת 68 מייסדי היישוב בו נולד וגדל, אבל היה לי ברור שכרגע הוא צריך את הזמן כדי לעכל את מה שקרה ולהתמודד עם האסון שהותיר אותו בחוסר כל. קיבלנו החלטה לעצור את העבודה עד שהדברים יסתדרו ויכנסו לאיזושהי שגרה.

השבוע, כמעט חודשיים אחרי, קיבלתי מבכור אישור להעביר את הספר החשוב והמיוחד הזה להדפסה.

תשמרו על הזיכרונות שלכם באלבומים, שניתן להדפיס שוב גם אחרי שנים, או באוֹצֵר המִשְׁפַּחְתִּי.