כל מה שנשאר זה הקול שלו

שיחת הטלפון הנוראית מוקדם בבוקר שינתה את חייה. היא לא העלתה בדעתה ששבועיים אחרי שחגגו לו יום הולדת 29 יתכנסו כל בני המשפחה והחברים בבית הקברות ללוותו בדרכו האחרונה.

חלפו 7 חודשים והיא ידעה שהיא רוצה לאסוף את כל התמונות והמסמכים שלו ולעשות איתם משהו.

בחיפוש באינטרנט הגיעה אלי ואחרי ששוחחנו שלחה לי מייל:

"נעים היה לי לשוחח איתך. תודה על האינפורמציה והרעיונות היצירתיים שנתת להנצחת בני בן ה- 29 שנהרג בתאונת הדרכים לפני 7 חודשים. כעת, כל שנותר זה לגשת למלאכה, שרגשית ומנטלית לא קלה לי. כולי תקווה שאוכל לסיים בתוך חודש ימים. בסיום מלאכת האיסוף, אצור קשר להמשך ההתקדמות מאותה נקודה."

זה לא לקח חודש, אלא שמונה חודשים. לפני שבוע היא הגיעה אלי והעבירה לי את כל התמונות, המסמכים והסרטונים שמצאה.

"תגידי", היא שאלה כשהסברתי לה איך ניתן להכניס סרטון לאלבום מודפס, "יש לי שיחות קוליות ממנו שאני לא מסוגלת למחוק, את הקול שלו אני לא רוצה לשכוח. אפשר גם אותן להכניס לאלבום?"

"בהחלט אפשר וגם רצוי", עניתי לה.

העיניים שלה נצצו וראיתי שהיא מאושרת למרות הסיבה לשמה נפגשנו. כשהגיעה הביתה, עוד באותו היום, שלחה לי את ההודעות הקוליות.

להכין אלבום זיכרון שיהיה מרגש ואפילו משמח זו עבודה לא קלה. זו פעולה כמעט בלתי אפשרית לבן המשפחה, שצריך לארגן את החומרים,שמציפה אצלו זכרונות, מתישה אותו פיזית ודורשת ממנו הרבה כוחות נפשיים להתמודדות. לא פלא שלקח לה כל כך הרבה חודשים עד שריכזה את כל החומרים והרגישה שהיא יכולה להתמודד עם העשייה.

עברתי על כל החומרים ושלחתי לה מייל עם מס' התמונות הגדול.

היא ענתה לי "wow, כמות מטורפת. לא חשבתי שזה יהיה המספר. שתי עובדות שקשה להתעלם מהן - קשה היה לי לשחרר, כי כל תמונה היא זיכרון בפני עצמו וגם מדובר ב-29 שנים של זכרונות, חוויות, עליות ומורדות. אני סומכת עלייך שתעשי את המיטב ותדעי לתת מקום של כבוד עם הרבה אהבה לבן שלי. אני מרגישה שאני בידיים טובות ונאמנות למטרה."

יום למחרת קיבלתי ממנה מייל נוסף

"ככה, פתאום, ללא כל תכנון, התחלתי לכתוב את הזיכרון האחרון. זה ארוך, ואולי מאוד. לא איכפת לי. מבחינתי זה עוד תהליך שאני עוברת. תראי בבקשה אם יש מקום להכניס את כולו או חלקים ממנו לאלבום."

הטקסט ריגש אותי מאוד גם בגלל התוכן וגם, כי אני מבינה שאני זו שמאפשרת לה להיפרד מהבן שלה בדרכים שלא חשבה עליהן.

עכשיו מתחילה העבודה שלי. ארגנתי את כל החומרים ואני מתחילה להעלות אותם לאלבום. לא ברור עדיין האם נצטרך שני אלבומים, או אולי אלבום אחד דיגיטלי ואחד מודפס. אני אציע לה אפשרויות והיא תצטרך לבחור את מה שהכי מתאים לה. מה שברור גם לי וגם לה שזו תהיה עבודת צוות שבסופה כל הזכרונות מחייו של בנה יהיו באלבום.