לונדון - אפורה ומשעממת או מסקרנת?

לחו"ל טסתי בפעם הראשונה, כשהייתי בת 17. אחי האמצעי חגג בר מצווה ונסענו כולנו – הורי ושני האחים שלי, לפריז וללונדון. נהניתי בטיול, אבל לא חזרתי עם ניצוץ בעיניים. כל מה שראיתי היה שמיים אפורים, גשם שיורד גם בקיץ ואוכל לא משהו.

שנים אחר כך כל כך הזדהיתי עם השורה מהשיר של חנוך לוין -"לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי, גם שם אהיה לבד".

אם תשאלו את הורי מה הם זוכרים ומצחיק אותם עד היום – הצהרתי שאני לא מתכוונת לטוס יותר בחיים שלי לחו"ל. היה לי קשה להיפרד מסבא וסבתא שלי ומהחברים. אני גם זוכרת שסבא שלי, שבא לקחת אותנו משדה התעופה, בישר לנו שאהרון השכן האהוב שלנו נפטר.

ההצהרה היתה תקפה בדיוק לחמש שנים ושנה אחרי שערן ואני התחתנו נסענו לאותם היעדים רק בסדר הפוך. זו היתה הנסיעה הראשונה של ערן לחו"ל. בלונדון טיילנו ובילינו שבוע עם חבר מהצבא שלמד שם משפטים. בפריז בילינו שבוע מקסים עם בנות הדודה של אמא שלי ובני משפחותיהן. מאז, בטח כבר הבנתם ההצהרה כבר לא בתוקף. הבעיה שעכשיו הקורונה מחליטה בשבילי וכבר שנה לא טסתי לחו"ל.

אחד הדברים שאני נהנית ממנו בעיצוב האלבומים, הוא התמונות של הלקוחות שלי.

כל אחד מצלם מנקודת מבטו ואת מה שהכי מעניין אותו - נופים, בניינים, אוכל…

לשירלי עיצבתי שני אלבומים מלונדון. האחד מהנסיעה שלה, של אלי הבת שלה ושל אחותה ויקי בשנת 2017

והשני משנת 2019, כשנסעה עם אלי ודרור.

שני אלבומים מאותו היעד בהפרש של שנתיים ויש בהם תמונות שונות ודומות, סרטונים מצחיקים, תמונות של קירות גרפיטי ושל קינוחים שברור שיופיעו באלבום. בכל זאת עיצבתי אלבומים לקונדיטור שהוא זכיין של רולדין.

לפני שמסרתי לשירלי את האלבומים הבנתי, שאני כנראה צריכה לחזור ללונדון כדי לבקר ולהנות במקומות הללו.

התמונות שמופיעות באלבומים מציגות לונדון אחרת מזו שאני זוכרת, עברו כבר 30 שנה מאז ביקרתי בה בפעם האחרונה וגם כי "בלונדון יש יותר סרטים, בלונדון יש מוסיקה טובה, בלונדון טלויזיה מצוינת, בלונדון אנשים יותר אדיבים, כך שהייאוש נעשה יותר נוח".

יש לכם תמונות מיוחדות שצילמתם וגורמות לכם לאושר כשאתם מסתכלים בהן?