שנה וחודש של עבודה, שהסתכמו בארבע שעות של הנאה

בוקר שישי, אפריל 2021. ערן ואני אוספים מ'סאן קפה' כריכים וקפה ונוסעים לאגמון פולג, כדי לשבת בשקט בטבע ולתכנן את שנת המשימות של עומר. אנחנו כבר מתורגלים ובעלי ניסיון, בכל זאת כבר עשינו את זה פעמיים ובהצלחה גדולה. הרבה רעיונות עולים וכמה שעות אחר כך, היתה לנו רשימה מסודרת, חלוקת תפקידים ברורה ויצאנו לדרך.

החודשים עברו ולנו היה ברור מה יהיה הנושא המרכזי באירוע. עומר מאוד אוהב לצייר והוא משתתף בחוג אצל שרונה כבר כמעט שנה. אני מניחה שאתם כבר מבינים, הנושא יהיה ציור.

כך עוצב ה-Save the date

וכך עוצבה גם ההזמנה

בהמשך תגלו איך השתמשתי בתחביב של עומר לעיצוב ומיתוג האירוע.

שנה וחודש אחרי, בבוקר יום חמישי ובתזמון מושלם בתאריך העברי שבו עומר נולד, התעוררנו מוקדם מאוד והגענו לאירוע המרגש הראשון שנחווה בסוף השבוע – הנחת התפילין. ההתרגשות היתה כפולה, מעצם המעמד וגם כי התפילין הוכנו על ידי עומר ואבא שלי בסדנא מיוחדת קשר תפילין אצל הרב נוח גרינברג בצפת.

ביומיים שלאחר מכן היינו עסוקים בהכנות אחרונות לעליה לתורה ולאירוע האינטימי בביתנו.

שלא תחשבו שהכל היה מושלם, הרי אין דבר כזה מושלם. ביום שישי בשעות הצהריים היינו צריכים לאלתר ולמצוא פתרונות למשבר, שיכול היה להרוס לנו את כל האירוע. אין לי מושג איך הצלחתי לתפקד, כנראה שאני באמת חזקה ומצאתי במהירות פתרונות לכל הבלת"מים.

שעתיים נוספות עוברות ועומר, שלא הראה עד לרגע זה שום סימני התרגשות, הודיע לנו שהוא לא זוכר כלום ואין לו מושג איך הוא יקרא את הפרשה בבית הכנסת. אנחנו מתקשרים לרב חוני שמציע לנו להביא את עומר אליו הביתה, ממש לפני כניסת השבת. תוך דקות הכל מסתדר, הצ'אקרה נפתחה ועומר שוב זוכר הכל.

היום שלנו הסתיים בשעה 01:00, מה שהשאיר רק שש שעות שינה. ההתרגשות התחילה לחלחל ושש השעות הצטמצמו בקלות לארבע.

קמנו לשבת שרבית במיוחד, ממש כמו ביום בו נערך טקס ברית המילה של עומר לפני 13 שנה. מזל שנערכנו מראש לחום הכבד.

הגענו לבית הכנסת במושב 'משמרת' ולאט לאט הצטרפו אלינו שאר בני המשפחה, החברים הקרובים שלנו והחברים של עומר.

בדיוק כמו בהנחת התפילין ביום חמישי, גם הפעם עמדתי נפעמת כשעומר קרא את הפרשה שלו, בחוקותי. פרשה ארוכה, קשה ומאתגרת. למה נפעמת? כי לא היה שום סימן להפרעת השטף בדיבור שיש לו והוא קרא ברצף, בביטחון והיה Cool. סוכריות נזרקו מכל עבר והשמחה היתה גדולה.

עכשיו כל שנותר הוא, שהאורחים יגיעו אלינו הביתה לחגוג איתנו את האירוע החשוב והמרגש.

נכנסתי הביתה והלב שלי התרחב מאוד. הכל היה מסודר כמו שרציתי. בתכלס' השארתי את הבית די מאורגן לאירוע, אבל חגי לדרמן, השף שהכין את האוכל באירוע, נתן את הטאץ' האחרון.

ארבע שעות אחרי, כשהאורחים הלכו כל מה ששמעתי היה התפעלות מכל הפרטים הקטנים והגדולים שהכנתי, כמה הם נהנו מהאוכל ומהאווירה ותודה גדולה שהזמנו אותם לחגוג איתנו.

בנוסף לתודות שאמרנו וכתבנו לכל מי שהיה שותף להצלחת האירוע, משתפת תמונות שיכניסו אתכם לאווירה הנעימה: