יקרה או לא יקרה

כמה דקות אחרי מהדורת החדשות, שנפתחה בדיוק כמו כל מהדורות החדשות בשבעת החודשים האחרונים, יעל הבינה שהנסיעה לחו"ל השנה רק מתרחקת. לא ברור אם אפשר יהיה לנסוע וגם אם כן, אין לה מצב רוח. היא חושבת כל הזמן על השבת השחורה של השבעה באוקטובר ועל ההגעה שלה בכל סופ"ש לכיכר החטופים.

היא הכינה לעצמה כוס קפה, כדי להתעודד ויצאה לגינה. המחשבות על החופשה האחרונה בצפון יוון לפני כמעט שנה העלו בה זכרונות נעימים - ההנאה עם הילדים, המקומות המיוחדים, הנופים המרהיבים, האוכל המעולה והזיכרונות המשפחתיים.

היא התיישבה בערסל, פתחה את הטלפון הנייד וחיפשה את התמונות. תוך כדי החיפוש, נזכרה כמה פעמים אמרה לעצמה שהיא חייבת לעשות סדר בכל התמונות שיש לה בטלפון, לארגן אותן באלבומים וכמובן גם לגבות. היו שם תמונות של הילדים, של הפריטים האחרונים שאהבה מחנות הרהיטים שהיא מתכננת כבר המון זמן לבקר בה, מליל הסדר המוזר שנחגג בזמן מגיפת הקורונה, סרטונים מההופעה של ברונו מארס יומיים לפני השבת הנוראית ועוד המון תמונות.

החיפוש נמשך זמן רב ויעל לא מצאה את התמונות שחיפשה. היא כיבתה את הטלפון וניסתה לחשוב על הצעד הבא.

היא ידעה שאין לה זמן וסבלנות למיין את כל התמונות ולעשות סדר. היא ניסתה כבר כמה פעמים לעצב אלבומים לבד, אבל בכל פעם התחילה והתייאשה. יש לה המון התחלות כאלו במחשב.

היא חששה שאם היא תפנה למישהי שתעצב לה אלבום, איך המעצבת תדע מה חשוב ומה לא? מה יעל רוצה שיופיע באלבום ומה לא?

יעל חשבה שתסתדר, שתצליח לעשות הכל לבד ולא רצתה להעביר את התמונות למישהי שלא מכירה אותה. היא חשבה שזו תהיה טעות.

למזלה, יש לה חברה טובה, שמכירה אותי ויודעת שאני אוכל לעזור. היא שלחה לה את הפרטים שלי ויעל התקשרה אלי.

באלבום שולבו טקסטים קצרים על המקומות בהם טיילו וגם סרטונים להעצמת החוויה.