21 שנה ואני עדיין לא מבינה

בסוף כל יום, גם אם השעה מאוחרת מאוד, אני מפנה לעצמי זמן וצופה בסדרות דרמה בטלביזיה. אני עוקבת אחרי הטקסטים השנונים, הדמויות המיוחדות ונשאבת לתוך הסיטואציות כאילו הן חלק מהיומיום שלי.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית, שמתקיימות היום, החזירו אותי לשלוש הסדרות הטובות ביותר, שמתארות את המתרחש בבית הלבן.

זה התחיל עם "הבית הלבן", שכתב ארון סורקין. הסידרה, בכיכובו של מרטין שין, תיעדה את המתרחש מאחורי הקלעים של האגף המערבי בבית הלבן. חשיפת האופן בו נכתבים נאומי הנשיא והדינמיקה בין חברי הסגל בבית הלבן היתה מעוררת השראה.

מיליוני צופים החלו להתעניין בנושאים שמעולם לא היו מתעניינים בהם אלמלא הסדרה - איומי טרור, דיוני תקציב, מינויי שופטים, בריאות, מערכת החינוך, חוקי מיסים ואפילו הומלסים. 156 פרקים הבהירו כמה חשובים הדיונים הפוליטיים לכל תחום בחיי הציבור.

הסדרה שודרה לראשונה לפני 21 שנים במקביל לשתי הסדרות המצליחות - Friends ו- E.R. הנשיא, ג'וזיה ברטלט לא היה אמור להיות גיבור הסדרה אלא הצוות, אבל משחקו המעולה של מרטין שין גרם לסורקין לשנות את התסריט המקורי. אחרי שנים ארוכות בהן פוליטיקאים הוצגו בטלוויזיה בעיקר כטיפשים או רעים הם הוחלפו בחבורה משכילה, רהוטה ואידיאליסטית שרק רצתה לשפר את העולם, גם אם לא תמיד הצליחה לעשות זאת. בעולם האמיתי איש לא התעניין בחיים הציבוריים. "הבית הלבן" הפכה אותם למסעירים.

במהלך עונת הבכורה הנשיא המכהן היה ביל קלינטון. אנשי הממשל המכהנים אהבו את הסדרה והגיעו לביקורים על הסט בזמן צילומים ליד הבית הלבן האמיתי. בזמן שידור העונה השנייה, הסדרה והמציאות התערבבו זו בזו. ג'ורג' בוש הבן נבחר לנשיא. ארצות הברית והעולם כולו כבר לא היו כבעבר.

בסמוך לעליית העונה השלישית אירע אסון התאומים. במציאות ארצות הברית ההמומה והכואבת התאבלה על מתיה וצפתה בהריסות ובסדרה התייחסו לאירוע אמיתי בפרק מיוחד שבו תלמידי תיכון ננעלים בבית הלבן בזמן חשד למתקפת טרור ודנים עם הנשיא וצוותו על דרכי ההתמודדות.

הסדרה גם חזתה את העתיד שישנה פוליטית את ארצות הברית האמיתית. מאט סנטוס, סנטור צעיר וכריזמטי בן למהגרים ממקסיקו, הופך להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות. ממש כמו הסנטור הצעיר מאילינוי, ברק אובמה, שהפך לנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב.

שנים אחר כך היתה זו "בית הקלפים", שחשפה את הצד האפל של מוסד הנשיאות. גיבור הסדרה פרנק (פרנסיס) אנדרווד -מצליף סיעת הרוב בבית הנבחרים האמריקאי - יוצא למסע ברוטלי של תככנות פוליטית כדי לנקום בנשיא שלא מינה אותו לתפקיד מזכיר המדינה, לקדם את מעמדו ולטפס במעלה הסולם הפוליטי. משחקם של קווין ספייסי ורובין רייט היה מעולה ועורר שאלות רבות גם על מערכת היחסים בין המועמד לבין אשתו. לפני שלוש שנים ספייסי, שחקן מוערך מאוד, נחשד בהטרדה מינית של גברים ואף יצא מהארון. הוא פוטר מהסדרה ועונתה האחרונה שודרה בלעדיו. היה משהו בסדרה שזעזע אותי ולכן ויתרתי מראש על העונה האחרונה.

השלישית והאהובה עלי ביותר היא "מזכירת המדינה". גם כי סוף סוף את הגיבורה אליזבת' מקורד, מגלמת שחקנית מוכשרת שהיא גם הבמאית בחלק מהפרקים - טיאה לאוני - וגם כי בעונה האחרונה שלה הפכה מזכירת המדינה לנשיאה הראשונה של ארצות הברית. כמה משמח זה היה יכול להיות אם זה היה קורה במציאות.

מקורד היתה אנליסטית מבריקה ב-CIA, שפרשה מסיבות אתיות והפכה לפרופסור באוניברסיטה. לאחר מותו בתאונה חשודה של שר החוץ, היא חוזרת לחיים הציבוריים ומתמנה לשרת החוץ החדשה. הנשיא המכהן מעריך את בקיאותה ביחסי המדינות במזרח התיכון, את כשרונה לשפות ואת יכולתה לחשוב מחוץ לקופסא. היא נפגשת עם מנהיגים שנויים במחלוקת, מפתיעה את יריביה בפתרונות היצירתיים שלה לעניינים בינלאומיים ופנימיים, מנווטת בין חייה האישיים לציבוריים בהצלחה יתרה ומגדלת 3 ילדים המתבגרים והופכים לאנשים מיוחדים ומעוררי השראה בעצמם.

באחד מפרקי הסדרה אף התארחה מזכירת המדינה לשעבר מדליין אולברייט.

מיותר לציין, שבכל אחת מהסדרות ישראל היתה חלק מהתסריט.

שיטת ההצבעה למועמד לנשיאות ארצות הברית, היא אחד הדברים המורכבים בפוליטיקה האמריקאית ולמרות שעקבתי בדריכות אחרי שלוש הסדרות, גם אחרי 21 שנה אני עדיין לא מבינה את השיטה.