זכרונות ילדות

הייתי ילדה שובבה.

אבא שלי מספר שללכת איתי לגינה היה ממש מפחיד, כי שום דבר שעשיתי לא היה צפוי. הייתי מטפסת על כל המתקנים, מתגלשת, עולה על הנדנדות ושום דבר לא הפחיד או הרתיע אותי. אני לא זוכרת את התקופה, הייתי עדיין קטנה.

אחד הרגעים הראשונים שאני זוכרת, עד כמה לא פחדתי מכלום, היה המגלשה ב"לונה פארק". היו לי כפכפי עץ שבכל פעם שהתגלשתי במגלשה היו מתנתקים מהרגליים שלי ומגיעים למטה הרבה לפני. שניה אחרי כבר הייתי בדרך חזרה למעלה, עם שק היוטה שעליו יש לשבת וכך עליתי וירדתי כמה וכמה פעמים.

בשנה שעברה במהלך הביקור בשוק חג המולד ב-Spandau ברלין, ראיתי בדיוק את אותה מגלשה. לא חשבתי פעמיים ועליתי עם חזי ודורון כדי להתגלש. נהניתי מכל רגע.

בשבוע שעבר נזכרתי בילדות שוב, בזמן שרכבתי על אופניים במדבר. כילדה רכבתי בשכונה בהרצליה וגם אחרי שהתחתנתי רכבתי מהבית לעבודה בקיבוץ גליל ים. הפעם האחרונה שרכבתי על אופניים היתה לפני 7 שנים בפארק הלאומי הואה פלואה - Hoge Veluwe National Park בהולנד.

ביום שלישי לפני שבוע הגענו לפארן. בחרתי לעצמי זוג אופניים ויצאתי בפעם הראשונה בחיי לרכוב על אופני שטח. מזג האוויר המושלם והחברה של נשים בגילי וגם כאלה בגיל של אמא שלי! הזכירו לי שאפשר להנות בכל מצב ובכל גיל. רכיבה שהיתה אמורה להיות למרחק 3.5 ק"מ הפכה לבקשת כולנו לרכיבה של 7 ק"מ.

המפגש הנוסף עם הילדות בשבוע שעבר, היה בחולות כסוי - פארק שעשועים אמיתי.

שניה אחרי שהחננו את רכבי השטח, חזרתי להיות ילדה. חלצתי נעליים, הורדתי גרביים וטיפסתי בריצה קלה עד לראש הדיונה. המגע של החול היה נעים, אפילו קריר ומרענן. נהניתי מהנוף המדברי, הבטתי מערבה וראיתי את השקיעה היפה ואפילו הצלחתי לנצח במשחק "אשת לוט". את הדרך למטה אפשר לעשות בגלגול. ניסיתי, אבל הסחרחורת הכריעה. בחרתי בדרך השניה - ריצה כיפית ומהירה, כשאני מעיפה חול לכל עבר עד שהגעתי לחניה בה המתינו לנו הרכבים.

ככל שאנחנו מתבגרים, זכרונות הילדות צפים ועולים. התמונות מעידות על איך היינו ומה עשינו ומזכירות לנו שהיינו ילדים - פחות מחושבים, מנסים דברים חדשים ורואים רק את ההנאה, השמחה וההצלחה בהשגת המטרה. עם השנים אנחנו עושים פחות דברים שהלב שלנו רוצה או צריך ויותר דברים שמצופה מאיתנו לעשות.

אני בוחרת בכל פעם מחדש, לעשות דברים שגורמים ללב שלי להתרגש, כמו בילדות.

ככה גם באלבומים שאני מעצבת. אני מחפשת את התמונות שגם היום וגם בעתיד יעלו על פני המצולמים בהן חיוך ויזכירו להם שפעם הם היו ילדים וידעו להנות מהחיים ולא תמיד היו רציניים, מחושבים ומתכננים כל צעד שהם עושים.

שתפו אותי בתגובות בדברים שאתם זוכרים מהילדות שלכם והאם חזרתם לעשות משהו מהם לאחרונה.