אוֹצֵר משפחתי

ההיסטוריה של המדינה ידועה ומוכרת לכל אחד ואחת מאיתנו. מסיפורי החלוצים שהקימו אותה, דרך סיפורי הגבורה של הנלחמים על תקומתה וגבולותיה ועד ההצלחות של השנים האחרונות בתחומים רבים ומגוונים.
מדינה היא קבוצה של אנשים המחוברים דרך סיפורים היסטוריים משותפים. מדינה זקוקה להנצחה כדי להתקיים כרעיון משותף. כך גם במשפחה, חשוב שנשמור על ההיסטוריה המשפחתית שלנו, נתעניין מאיפה הגענו, מה הסיפור של האנשים שהביאו אותנו לעולם ושל אלו שהביאו אותם לעולם. לפעמים נצליח לגלות ולפעמים זה יהיה מאוחר מדי, כי חסר לנו מידע וידע, או שאיחרנו את המועד ואין לנו כבר את מי לשאול.
 
"אמא שלי היתה דבר מיוחד במיוחד. הלכנו לבנק שבועיים לפני שהיא נפטרה ואז פתאום היא מסתכלת עלי ואמרה לי: אבל מה עם הידע? מה עם הידע? ואני הבנתי למה היא מתכוונת. מה עם הידע שלה, הגדולה שלה, הרעיונות שלה, המחשבות שלה? מה, הכל ילך לאיבוד? … אני לא רוצה שזה ייגמר. אני רוצה שזה יישאר".
מתוך ראיון עם תיקי דיין (החל מדקה 7:56), N12, מרץ 2019
 
במקרה של המשפחה שלי, אני האוצרת שלה.
לקראת יום הולדתו ה-50 של אבא שלי, הכנתי לו ספר חיים שכאלה. זה היה הרבה לפני שנולדו האלבומים הדיגיטליים וכל הספר כתוב בכתב ידי ומשולבות בו תמונות.
ביום הולדתו ה-70 הפקתי סיור במחוזות ילדותו. ארגנתי מיניבוס, תכננתי את המסלול ויצאנו כל בני המשפחה למסע בירושלים.
כמה חודשים לפני שאבא שלי היה אמור לחגוג 80, החלטתי שהפעם אני מכינה עבורו משהו אחר.
בחרתי ליצור מקום, שיישמרו בו התמונות, הסיפורים, הסרטונים והמתכונים שיש להורים שלי, לאחים שלי ולי.
מכיוון שאלבום לא יכול להכיל את כמות החומרים הזו, בניתי עבור אבא שלי, עבורנו ועבור הדורות הבאים את האוֹצֵר המשפחתי שלנו: 
סרקתי את התמונות והמסמכים שהופיעו באלבום חיים שכאלה מיום הולדתו ה-50.
הקלדתי את הסיפורים שאני זוכרת ומכירה ושנכתבו כששתי האחיות הגדולות של אבא שלי עוד היו בחיים.
הוספתי את המתכונים למאכלי החגים שנמצאים בעיקר אצל אבא שלי בראש ואף אחד מאיתנו לא יודע להכין אותם.